ההיא מהקפיטריה

היום הלכתי ללימודים, יותר נכון לאוניברסיטה, איפה שאני לומד, אני פשוט קורא לזה לימודים כבר מתוך הרגל. אני גם קורא לאוניברסיטה בית ספר, כאילו אני בתיכון עכשיו. בכל מקרה זה לא משנה לי- לימודים, אוניברסיטה, מכללה, בית ספר. מה זה משנה בינינו. בכל מקרה, הלכתי כהרגלי ללימודים ובדרך, עם האוטו, ראיתי את אחת התלמידות שלומדת איתי בקורס לכימיה, עצרתי לידה והצעתי לה טרמפ ללימודים, היא הסכימה, למרות שאנחנו בקושי מכירים, אנחנו מכירים רק בפנים, מאחר ורק התחלנו ביחד שנה ראשונה ללימודים, אני עושה תואר משולב בביוטכנולוגיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, לימודים מאוד אינטנסיביים של ארבע שנים בהם אתה לומד מסה של חומר, אין לי זמן לנשום, אני אפילו לא רוצה לדעת או לתאר לעצמי איך זה יהיה בזמן התקופה של המבחנים, ושלא לדבר על מועדי ב', בתקווה שלא יהיו כאלה. אני מקווה שהלימודים יתחילו ברגל ימין ותהיה שנה טובה, ומי יודע אולי גם נכיר איזה סטודנטית שנה ב' לא מהפקולטה שלי, עדיף ומומלץ. בקיצור לקחתי את הבחורה הזאת, והיא ממש חמודה, בגיל שלי, היא במקור מהצפון והיא שירתה גם בחיל התותחנים, מכנה משותף נוסף, אבל, ותמיד יש אבל, לצערי הרב, הבעיה היא שאנחנו לומדים ביחד באותה פקולטה וכמעט באותם קורסים. בשבילי זאת בעיה של ניגוד אינטרסים, אני לא יכול גם להיות חבר שלה וגם ללמוד איתה באותו מקצוע, כמה אפשר להיות ביחד ? ממש להצליח נגד חוקי הטבע. בכל מקרה לקחתי אותה ללימודים ומשם הלכנו לשבת קצת בקפיטריה, הסתכלנו יחד על אביזרים למכונת קפה, העברנו את הזמן, אפשר להגיד שאפילו נסחפנו עם הקפה.. הגענו ביחד לשיעור, קצת באיחור. לא נורא. התיישבנו אחד ליד השני, ומידי פעם צחקקנו במהלך השיעור על המורה ועל כמה תלמידים שממש הצחיקו אותנו. העברנו בייננו פתקים והתכתבנו כל השיעור כדי לא להפריע. ואז כשנגמר השיעור והתפצלנו כל אחד להפסקה שלו, לא ראיתי אותה מאותו רגע כל היום! לא מצאתי אותה כאילו בלעה אותה האדמה.. וככה יומיים של לימודים עברו ולא ראיתי אותה, וגם לא היה לי את הטלפון שלה.

פרטים באתר undefined